<h1>העיטור אות מ' מחילה</h1>
<h2>דף יג:</h2>
גרסינן בפרק הכותב (כתובות פ"ה:) בר אוריא תא ואימא לך מילתא מעליא דהוה אמר אבוך הא דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל במכנסת שטר חוב לבעלה וחוזרת ומוחלת שאינו מחול מפני שידו כידה. ובפרק מי שמת (ב"ב קמ"ז:) ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול. ואפילו מסריה ניהליה וכתב ליה שטרא עליה מצי מחיל כדגרסינן בבבא קמא (פ"ט.) בפרק החובל תזבון כתובתה בטובת הנאה ותתיב ליה וכו' ואסיקנא כל לגבי בעל ודאי מחלה ואפסודי לההוא זבינא בידים לא מפסדינן. ומסתברא דאפילו כתב תנאה בשטר דלא מצי מחיל ליה לא מהני תנאה דאם איתה ליעביד ליה תקנתא בהכי אלא לאו שמע מינה דלית ליה תקנתא. ירושלמי בפרק שבועת הדיינין (שבועות פ"ו ה"ו) אמר רבי אמי אילין דכתבין על מנת שיש לי רשות לגבות מן המטלטלין לא גבו אמר רבי מנא אין כתבין ואמר אף על גב דלית בי(ה) דינא יהיב גבי כלומר אם אמר לו אף על פי שאינו דין יגבה. וצריך עיון. ובפרק שנים אוחזין (ב"מ נ'.) אמר רבא שמע מינה איתה לשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ומסקנא אביי אמר אפילו תימא ליתה לשמואל הכא במאי עסיקינן בששטר כתובה יוצא מתחת ידה מכלל דרבא אפילו אין שטר כתובה יוצא מתחת ידה אמר דמחול. וטעמא כפירושא דרבינו אלפס (פ"ט דכתובות) ולאו משום דיכיל למימר ליה עיינית בחושבנאי אלא אף על גב דאיתיה גביה מחיל משום דקניית שטר חוב במסירה אי נמי במעמד שלשתן קנין דרבנן הוא ומשום הכי יכול למחול דאי דאורייתא אינו יכול למחול כדאמרינן ומודה שמואל אם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול. ואמרינן בפרק מי שמת (ב"ב קמ"ז:) אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול שמע מינה בדרבנן יכול למחול. ואיכא מאן דיהיב טעמא משום דלוקח לא מצי תבע למוכר אלא דמי ניירא בעלמא ולא ללוה דלאו בעל דברים דידיה הוא ושטר לאו בשמיה כתיב. והיינו דאמרינן לקמן (כתובות פ"ה:) אתו יורשין וקא תבעי לברתא אבל לאבוה לא מצי תבעי דלאו בעל דברים דידיה הוא. ומיהו אם כתב לו בשטר תלך ותדון עמו ותזכה לעצמך לא גרע מהרשאה ומפיק מניה בעל כרחיה ואם מחלו אינו מחול.
ואם כתב לוה למלוה הריני משועבד לך ולכל הבאים מכחך אינו יכול למחול דבההוא שעתא דזבין אישתעביד ליה ללוקח ולא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את. והלכך הולך אצל הלוה ואם מדחהו חוזר למלוה ואם המלוה מודה שפרוע הוא אפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי חייב להחזיר לו המעות שהטעהו בשטר שכתוב בו פלוני חייב לי ואינו חייב לו וחוזר דלא גרע מקנין בטעות דחוזר. ואם אין המלוה מודה המלוה והלוה באין לבית דין ודנין כדינא דרב פפא (שבועות מ"א.) בין אית ביה נאמנות בין לית ביה נאמנות ואם מת המלוה דינא כדינא דכתבינן עליה באות חית חוב לסברא דרב שר שלום ורבי שמעון קיירא. אבל הרב המחבר כתב המוכר שטר חוב ולוה טוען פריעא הוא אם המוכר קיים ורוצה לישבע נשבע שלא נפרע וגובה הלוקח ואם לאו מפסיד לוקח. ואם מת מוכר איכא מאן דאמר נשבעין יורשין שלא פקדנו אבינו ואם לא רצו לישבע לוקח חוזר ליורשי מוכר. ואיכא מאן דאמר לוקח נשבע שלא פקדני המוכר מדתנן (כתובות פ"ו:) אבל משביע הוא את יורשיו ואת הבאים מכוחו. ומסתברא דהאי סברא בתרא ליתה דהתם על שמא הוא והכא בריא קא טעין ליה ועוד דשבועה לבטלה היא שהשטר מקויים מעיד שהמוכר אמר שאינו פרוע. (ומה) [וכמה] שאמר אם המוכר קיים ולא רצה לישבע מפסיד הלוקח כי לא רצו היורשין לישבע יפסיד הלוקח הילכך לא בריר לן ואי איתיה למוכר ולא בעי לאשתבועי הא אמרינן פריעא היא וחייב מדינא ואי ליתיה ויורשין לא בעו אשתבועי חייבין.
<h2>דף יד.</h2>
מחילה. והוא ענין פשרה ואביזרא ופצוי וכולן ענין אחד הן. אלא מחילה ופצוי על דבר ידוע כדתנן (ב"ק ק"ג.) מחל לו על הקרן ולא מחל לו וכו'. פשרה ואביזרא על דבר שאינו ידוע. ובתשובה לרבינו אלפס פשרה אינה אלא בקנין ומחילה שאינה על דרך פשרה אינה צריכה קנין דלא מחסרא משיכה ואפילו אתם עדי לא צריך דלא איברו סהדי אלא לשקרי, ולשופרא דשטרא כתבינן קנין. אבל מחילה שהיא דרך פשרה צריכה קנין אפילו משנים. ומחילה שאינה צריכה קנין מסתברא דוקא דלית ליה משכון אבל אית ליה משכון מחילה בעיא קנין מדגרסינן בקידושין (ט"ז.) גבי עבד עברי שטר למה לי לימא ליה באפי תרי זיל ואמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול שמע מינה דאי לאו גופו קנוי מחילה גרידתא היא וכי אמר ליה באפי תרי זיל סגי אבל היכא דגופו קנוי — הוא גופו הוה משכון ולא מהני מחילה כדקאמרינן הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול דמחילה גרידתא לא מהני היכא דאיכא משכון.
ירושלמי (גיטין פ"א ה"ה) הדין דמחיל שטרא לחבריה רבי חנינא ורבי מנא חד אמר מחל וחרנא אמר לא מחל עד דחזר ליה שטרא והא דידן דברי הכל הוא דהא ליתיה לשטרא בידיה דלהדר ליה והא דירושלמי ליתה בגמרא דילן ולקולא. ומוחלת כתובתה כגון שהחזיקה הכתובה.
כתב מחילה בכך וכך איך פלני בן פלני אמר לנא הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי ומחילנא ליה כל טענתא וכל דררא דממונא ולא אשתייר לי גביה מההוא עסקא דהוה ביננא מקדמת דנא עד יומא דין ואי אשתייר הכל מחלית ליה וכל טעותא ושלותא וכו' כדכתב בפשרה, ואחריות וחומר שטר מחילה דא קבילית עלי ועל ירתאי בתראי אגב ארבע אמות קרקע בחצרי כחומר כל שטרי מחילה דנהיגין בישראל כו' וקנינא מפלני לפלני על כל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר וכו'.
